שולחן ערוך, אבן העזר י״ד

מהדורה: אפי רברבי: שלחן ערוך אבן העזר, למברג תרמ"ו

« שולחן ערוך, אבן העזר י״ג שולחן ערוך, אבן העזר ט״ו »

1 עזר מקודש פתח ↗

מתה אשתו אודות נשואים קודם שלש רגלים באבילות אשתו הקילו חז"ל בזה למי שלא קיים פו"ר או כשאין לו מי שישמשנו. נראה דקיל נמי בדיעבד ממניקת חברו או הבחנה דשם גם בדיעבד מפרישין ביניהם או ערוקי מה שאין כן בזה לא מצינו גם במי שנשא באיסור לקנסו בדיעבד כי זה קיל מהבחנה ומניקת בכמה מילי כנ"ל גם יש לומר שהטעם שלא קנסו בדיעבד הוא מצד שיכול לומר אי אפשי בשמושי המשרתים שבביתי ואין לי קורת רוח מהם ומי יוכל להשיב עליו על דברים שבלבו לזה נראה שאין זה בכלל מילי דרבנן שמנדין עליהן גם אין להתגרות בדיעבד עם שום אדם בזה כיון דגם אם ראית גנבתו בזה ותירוץ עמו לומר כנ"ל וכל שידוע שיודע מדברי חז"ל אין להזדקק בזה יותר וגם בדרך רחוקה יש לדון לזכות ואין חילול השם בזה. מה שכתבתי במקום אחר אודות מה שכ' בדגמ"ר דשמיני עצרת עולה למספר שלש רגלים לישא אחר אשתו אמר לי אחד כעת כעין ראיה לזה ממ"ש הפוסקים ז"ל שר"ה ויו"כ אינן כרגלים בזה שמשמע הא שמיני עצרת הוה רגל דהרי שמיני עצרת הוא לגבי פז"ר קש"ב רגל גמור יותר מר"ה ויו"כ ולגבי אבלות גם כן שמיני עצרת כרגל בפני עצמו. וראיתי כעת שאין מזה הכרע כל כך כי לפי הטעם שכתבו הפוסקים ז"ל שעל ידי שמחת הרגל הלב שוכח יש מקום לומר שכמו דשביעי של פסח שמחתו לאחדים עם שלפניו כן שמיני עצרת שמחתו לאחדים עם שלפניו ולגבי שמחה לא מנו חז"ל שמיני עצרת בפני עצמו וכמו ששמחת שביעי דפסח ויום א' דשבועות שקולים מצד שהימים שאין הפסק בינתים נחשבים כאחד אולי כן הוא בזה ורק לגבי ר"ה ויו"כ דקיימא לן שהם כרגלים לגבי אבלות והם זמנים בפני עצמם דמפסקי ביניהם ימים שאינם גם כחול המועד הי' מקום לומר שהם כרגלים לזה. לזה כתבו הפוסקים ז"ל שכיון שאין בהם חיוב שמחה כל כך אינן כרגלים לזה. וכן יש דיוק בלשון הפוסקים ז"ל שכתבו לא שנא קרובים כפסח ושבועות לא שנא רחוקים זה מזה ואלו הי' שמיני עצרת רגל בפני עצמו בזה הי' להם למנקט עדיפא מזה לא שנא קרובים כסוכות ושמיני עצרת וגם שהפוסקים ז"ל שנקטו לשון זה נקטוהו לגבי שני רגלים כי סבירא להו כר' יודה וי"ל דלגבי ב' רגלים בעי' ריחוק קצת מה שאין כן לגבי שלש רגלים לדידן על כל זה נראה שהמחמיר על עצמו בזה הוא עושה על צד היותר טוב. והסברא לחלק בין למאן דאמר שני רגלים בין לדידן דקיימא לן שלש רגלים אין לה טעם כל כך דכשם דלמאן דאמר שני רגלים אין שמיני עצרת רגל בפני עצמו לזה והיינו מטעם הנ"ל כיון שאין הפסק בזמן בלי שמחה בינתים כן הוא גם למאן דאמר שלש רגלים גם שיש הרחקה בין ב' מכל מקום מי יחלק בזה שלא להצריך הרחקה גם כן בין כולם ומאי דנקטו ר"ה ויו"כ הוא לרבותא דהרי לגבי אבלות ר"ה ויו"כ מבטלים כל שלשים ושמיני עצרת אינו מבטל רק ז' ימים משום שיש לו תשלומין:במקום אחר כתבתי אודות תחנון אחר סוכות. וכעת אני רואה שנכון כמו שכ' בספר הק' חסד לאברהם ז"ל שלא לומר משום תשלומין שאחר שמיני עצרת לקרבנות דשמיני עצרת וגם שכ' שם הטעם משום דמחמת הרגל אסור במה שאסור על ידי שלשים וע"ש בט"ז מכל מקום תיתי מהי תיתי כיון שיש בהלכה פנים דר"ה ויו"כ עדיף משמיני עצרת לזה נקטו רבותא יותר ומצד ברכה ושיר דשמיני עצרת רגל בפני עצמו לומר דהיינו שמחה בבחינת ברכת ה' תעשיר ולא יוסיף עצב ובבחינת שיר הוא שמחה מצד זה גם כן אין הכרע כל כך כי בכל שבת"ק יש ברכה ושיר ושמחה קצת ומכל מקום אין זה כשמחת הרגל שמבטל האהבה מהלב ומה ששרוי עם אשתו שרוי בשמחה וברגל כתיב ושמחת אתה וביתך. אך על כל זה כל מי שסומך את עצמו על מה שכ' בדגמ"ר כנ"ל אין להוציאו מגדר בעל נפש שבשלחן ערוך הק' כי יש עוד טעמים להקל שהרא"ש וטור ז"ל פסקו שני רגלים ובבאה"ט הביא בשם אגודה דר"ה כרגל ובדרכי משה ז"ל סי' שצ"ב כתב לגבי מלתא אחריתא דשם להורות כהרא"ש וטור ז"ל ע"ש גם נראה שמלבד מ"ש בדגמ"ר טעם להקל מצד שבמדינות אלו אין קידושין אלא תחת החופה והוא תקנה גדולה נגד מה שאירעו ערבוביות בעניני קידושין בדרכי רמאות כידוע מלבד זה נראה שאין מצוי גם אחד ממאה שלא יהי' לו צער על ידי איחור נשואין מצד איסור יחוד אין צריך לומר עם משרתת שבביתו או נשים אחרות הבאות לביתו אך גם אם בתו בביתו נהי שמותר לו להתיחד עמה מכל מקום איננה כמו שומר להתיר יחוד עם נשים אחרות ואין ענוי גדול מזה שהרי גם עם הרבה נשים אין היתר יחוד מה שאין כן אשתו עמו או שיוצאת ונכנסת והרי כאן הותר על ידי שאין לו מי שישמשנו וכמו שכ' בב"י ז"ל בזה לגבי שר שאמר שיוציא לחירות על ידי שישא אשה תיכף ע"ש ויש ליישב כל קושית הב"י ז"ל שם על תשובת מוהר"מ ז"ל שי"ל שכ' שאין זה כבנים קטנים להתיר גם תוך שלשים. שבזה לא מהני היתר שאין לו מי שישמשנו ובודאי הי' מבחין היטב בסגנון השר ההוא שלא הי' סמיכה על דבריו ויחזור ויתנהו בבית אסורין והי' יודע שהמאסר ההוא לא הי' בו שום אחריות ואין זה כשבי ולא כבנים קטנים ששם יש בזה לפעמים צד פקוח נפש לגמרי מה שאין כן במאסר ההוא ובפרט כמו שמפורסם עכשיו מאחר שבביתו של אדם או בבית חברו על פי ערבות ובפרט שמה לו לשר להבטיח להוציאו ממאסר על ידי מה שישא פלונית אין זה רק שהי' שם איזה חשש מכשול על ידי מה שידוע שאינם מקרבים אלא לצורך הנאתן ולזה החמיר מוהר"מ ז"ל וגם דברי ב"י ז"ל נכונים בזה במאורע שהשבי הוא כסכנה ונוטה שהשר לא ישנה הבטחתו ואין חשש מכשול כנ"ל יש להתיר אחר שלשים והכל נכון:

1 ביאור הגר"א על שולחן ערוך אבן העזר פתח ↗

בד"א כו'. לשון הרמב"ם ושיטתו דהא דמתרצה בקרונות של ציפורי באומרת לכשר מדפריך אי ר"ג כו' ור"ג דוק' בברי כמש"ש א"ל לר"ג אלים ליה ברי כו' וקיל ליה בו' וה"ק בקרנות כו' עד מעלה עשו ביוחסין ולא סיים למילת' ול"ק הא דר"ג דנאמנת אף ברוב פסולין דוק' דיעבד אבל לכתחילה עד דאיכ' ב' רובא כשרים ופליג על שמואל דמתיב אף לכתחילה ברוב אחד באינה אומרת אפילו דיעבד צריך ב' רובי מדאמרינן שם אבל פירש א' מציפורי כו' ושם וליוחסין לא בעינן כו' מצא בה תינוק בו' ועוד דר"ג לא פליג על ר"י אלא בברי אבל בשמ' מחמיר טפי מר"י כמש"ש שם י"ד א' ור"י פוסל ברוב אחד במש"ש אי ר"י כו' ושם י"ג ב' לדברי הפוסל כו' ושיטת הרמב"ן ורשב"א ורא"ש והטור וש"פ דבאינה אומרת מיירי ולכך בעינן תרי רובי אף בדיעבד אבל באומרת סגי בחד רוב' אף לכתחילה כדשמואל ובדיעבד אף ברוב פסולי' וגם הרמב"ם מודה בזה כמ"ש שמואל שם וריב"ל ואבא שאול וקי"ל כוותיה כמ"ש בקידושין ע"ד ע"ה וכפירש הרמב"ם פט"ו וכמש"ל סי' ד' סכ"ז וכן תרי רובי אף באינה אומרת אף לכתחילה דהא מתני' תנש' לכתחילה קאמר ואף בזה מודה הרמב"ם כמ"ש שם נבעלת בשעת קרנות כשירה לכהונה ומ' אף לכתחילה ושם באינה אומרת איירי אף להרמב"ם מדקאמר אבל פי' כו' כנ"ל וכמ"ש המ"מ אלא שדברי הרמב"ם סתומי' דלא ככ"מ אף שלכאור' דברי הרמב"ם מ' כדבריו אבל אינו כן שהרמב"ם סתם כדרכו שלא לכתוב אלא המוזכר בגמ' ונמצ' שאין חילוק בין הב' שיטות אלא באומר' דלהרמב"ם צריך ב' רובי לכתב ולדידהו סגי בחד רובא ושיטתם יותר נכונה מדמביא ראיה מר' ינאי ושם באינה אומרת וכן דפריך ממצא תינוק וכן כל הסוגי' ועוד דמ' דלר"ג צריך ב' רובי לכתחילה ור"ג קאמר במתני' נאמנת מ' אף לכתב וכמש"ש י"ד א' וליטעמיך כו' ועוד דפריך אף ברוב פסולים ומשני דאף ברוב כשרים לא ועיקר חסר מן הספר וגם לא משני אי כר"ג אי כר"י אבל לשיטתם משני דלא שייך כלל בדר"ג ור"י דכה"ג ל"פ ובעינן ב' רובי כצ"ל.

1 הגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך אבן העזר פתח ↗

סי' י"ד מה שעשה עשוי. נ"ב ובזה אינ' יכולה לתבוע שהבעל יתן לה המעות או לקנות לה אחרי' ורק היכי דמכרו בטל אלא דאין הלוקח לפנינו או שמכר לנכרי בזה מחוייב לבעל שיקנה לה אחרי' אורים גדולי' לימוד קע"ג:

1 שלא ישא אשה בימי האבל. ובו סעיף אחד: מתה אשתו או א' מקרוביו שחייב להתאבל עליו עד אימתי אסור לישא אשה נתבאר בטור יורה דעה סימן שצ"ב:

1 בית שמואל פתח ↗

בא ע"א והעיד וכו'. הואיל ויש רגלים לדבר דהיה כבר קינוי בעדים וסתירה בעדים מ"ה ע"א נאמן ודוקא כשמעיד שזינתה עם זה שקינא לה גם משמע מרש"י דוקא שמעיד שזינתה באותו פעם כשנסתרה עמו ע"פ ב' עדים, מיהו קשה למה לי עדות העד ת"ל אם קינא ונסתרה אסורה לבעלה ואין לה כתובה בשלמא בש"ס לק"מ דקמ"ל דאינה שותה אלא לפסק הש"ע קשה מה נ"מ מעדותו וע' ברמב"ם ובטור דכתבו אם אחר שהעיד ע"א שנטמאה בא ע"א ומכחישו לא משגיחין בו דע"א בסוטה נאמן כתרי ואין ע"א נאמן נגד שני עדים ולכאורה קשה דהא כתב הרמב"ם פי"ב מה"ג והטור בסי' י"ז דוקא כשמעיד העד ופסקו הב"ד על פיו אז הוי כתרי אבל כל זמן שלא פסקו על פיו לא אמרינן דהו' כתרי וכ"כ תוס' בסוגי' דאיירי דפסקו הב"ד ע"פ עדותו א"כ למה כתבו הם מיד אחר שהעיד הוי כתרי אפי' לא פסקו ע"פ, שוב ראיתי בתוס' פ"ב דכתובות כתבו היכא דע"א מדאורייתא נאמן הוי כתרי אפי' לא פסקו הב"ד ע"פ אבל היכא דנאמן מדרבנן אז לא הוי כתרי אא"כ פסקו על פיו בזה שפיר מ"ש הרמב"ם והטור כי הם ס"ל ג"כ כתוס' אלו ובי"ד סי' קכ"ז מחלק בש"ך מסברא דעצמו כן, וע' מ"ש ס"ס י"ד:

1 פתחי תשובה על שולחן ערוך אבן העזר פתח ↗

שהי' גרושה. עבה"ט ועיין בתשובת נו"ב סי' י"ד שהאריך לפלפל במחלוקת הר"ש הזקן ור"ת בדין זה: וכתב שם דבתוס' יבמות מ"ב לא העידו על ר"ש הזקן רק שהתיר גרושה מניק' אבל לא מעוברת ואף דבכתובות דף ס' כתבו בשמו בסתם דגרושה מותרת היינו לפי דשם בכל הסוגיא לא איירי נלל ממעוברת רק ממניקה אך הרא"ש ביבמות העיד בשם הר"ש גם מעוברת. והוא ז"ל האריך להוכיח מן הסוגיא כדברי ר"ש הזקן אך כפי שהביאו בתוס' ולא כהרא"ש וכ' עוד דע"כ לא התיר ר"ש הזקן אלא בגרוש' דאיכא אב אבל באלמנה דליכא אב מודה שאין חילוק בין משעבד' כו' וכבר הזכיר זה בסי' י"ד: וע"ש עוד בסי' י"ז ויובא לקמן סי"ד ס"ק כ"ט ועיין בתשובת משננות יעקב סי' ה' ובנו"ב תניינא סי' ל"ו. ועי' עוד בתשובת גליא מסכת סי' ט"ו שהאריך ג"כ בדין גרושה מסיק שם דבזמנינו שאין מגרשין אלא מרצונ' ואז עושין גמר וקובעין על מי יהיה חל חיוב טיפול הולד הנה אם נקבע החיוב על האשה פשיטא דכאלמנה נידונ' ואין שום צד היתר במה שהי' גרושה אא"כ נקבע החיוב על הבעל שקיבל עליו בפי' כל עסק טיפול של הולד ואף גם בזה דוקא שהוא אמוד על תשלומי שכר מינקת ומצוי לפנינו מינקת דאל"כ גם היא בכלל כפיה דהנקה כמבואר לקמן סי' פ"ב ס"ה בהג' ע"ש:

1 בית מאיר על שולחן ערוך אבן העזר פתח ↗

ואינה תובעת כתוב בהרמ"א דין י' הנ"ל לא מצאתי הקפידה בהכי אם רק הוא אחר י"ש אך בהטור כ' הכי וכתב הב"י שכ"כ הרא"ש בתשו' כלל מ"ג ובהסוגי' איתא ההיא דאתא לקמיה דר"א אמרה לי' הב לי כתו' וכו' אמר כי הא ודאי כפינן הרי דאף דתבעה כתו' לא חש לדילמא משום כתובה וא"ל דאיירי בעקר ידוע דמה בכך מ"ש כי שהתה י' הרי נמי יש ראיה לדבריה ומ"מ חיישינן דלמא אינה מקפדת בחוטרא ועיקרה משום הכתוב' א"כ אף בעקור נמי אלא משמע דכל שראינו דיש מקום לדבריה כמו דלא חיישינן לעיניה נתנה באחר כן ל"ח לנתינות עיניה בממון. ועיינתי בתשו' הנ"ל וראיתי בסי' י"ב בד"ה אדונינו החליט שתלי' הכל בי"ש ומתביעות כתוב' לא מזכיר מידי ומה שמקפיד בזה שם לפני זה בסי' י"ב איירי מטענה שאין לו גבורות אנשים שנאמנת אף תוך י' וכן בסי' י"ד כ' דין הבאה בטענה אין לה שייכות אלא אחר י' ומתביעות כתוב' אינו מזכיר זולת בסי' ב' איתא על אשה ששואלת גט וכתו' מבעלה יען כי אין לו ג"א והוא כופר ואומר כי היא מעכבת אחרי שאינה באה בטענה כו' אבל אם היתה בא בטענה ושואלת גט ולא כתוב' הית' נאמנת אף למשנה אחרונה וכו' וכ' שלמד זה מתי' ר"י שתי' על קושית תו' ביבמות על דינא דהוא והיא דאיירי שאין תובעת כתובה ולכך מהימנא ובנדרים מיירי שתובעת כתוב' ור"ל דלעולם איירי בלא שהה י' ומת דל"ח לעיניה ניתנה באחר משום דאין תובעת כתובה ומשנה אחרונה איירי בתובעת ולדברים אלו אין הקפידה זו אלא בתוך י"ש וכבר דחו כה"פ תי' זה וגם המרד' מקשה עליו ע"ש גם הוא תמוה דא"כ דבנדרים מה דאינה נאמנת משום שתובעת כתוב' מה קאמר שמשנה אחרונה תיובתא לדרב המנונא הא למסקנת הפוסקים ובפרט הרא"ש בתשו' כלל הנ"ל סי' י"ב גרשתני איירי דוקא בא"ת כתו'. אמנם כבר כ' המ"ל על תשו' הלזו בלשון זה ודבריו תמוהים דמ"ע באה בטענה במי שאין לו ג"א דההיא טענה דחוטרא לא נאמר אלא באינו י"כ או שהתה י"ש אבל במי שאינו נוהג מנהג אישות לא שייך זה ועוד תשובה זו מעורבבת הרבה וא"י אי מר חתום עלה עכ"ל וברמזי הטור עיינתי ולא הזכיר נמי מקפיד' זו מידי וצ"ע.

« שולחן ערוך, אבן העזר י״ג שולחן ערוך, אבן העזר ט״ו »